כטיול יום מקיוטו נסענו מרחק של 45 דקות ברכבת לנארה, עיר קטנה יחסית, נעימה ושלווה.
בין השנים 710 ל 794 שימשה נארה כבירתה של התרבות היפנית עד שזו עברה לקיוטו בסוף אותה תקופה. באותה תקופה הקרויה "תקופת נארה" התבסס ביפן הבודהיזם שיובא ליפן על ידי נזירים קוריאנים במאה השישית אך לא נטמע ממש ביפן עד לתקופה זו כאשר אימץ אותה בחום הקיסר שומו. בזמנו של קיסר זה נבנה מקדש העץ הגדול בעולם, מקדש טודה ג'י ("המקדש המזרחי הגדול") ובתוכו פסל הבודהה הגדול בגובה 16 מטרים, משקלו 500 טון והוא עשוי מברונזה ומצופה זהב. זהו פסל הברונזה הגדול בעולם. פסל הבודהה זוהה עם אלת השמש, דבר שגרם גרם למיזוג הדרגתי של הבודהיזם עם דת השינטו המקומית. פסל הבודהה היה מוקד הפולחן במקדש הראשי והתחרה בממדיו בפסלים שנמצאו בסין באותה תקופה. כל מלאי הנחושת והברונזה של יפן באותו זמן הוחרם למטרה זו. בשנת 749 התגלה בצפון מזרח המדינה מרבץ זהב אשר נחשב כמתנת האלים, והובא לציפוי הפסל. פסל הבודהא יושב על פרח לוטוס, כף ידו השמאלית פרושה לקבלת נדבה (סמל הנזיר) וכף ידו הימנית מסמלת "עצור" את התאוות. לשני צדיו יושבות שתי דמויות קטנות יותר של בודהא.
כאשר מת שומו בשנת 756 לספירה תרמה אלמנתו את חפצי האומנות האישיים שלו למקדש. לאכסון האוצרות הללו הוקם בשנת 761 בסמוך למקדש בית גניזה בשם שוסואין. זהו בניין באורך של 33 מטר, ברוחב של 9.4 מטר וגובהו 14 מטר, הוא בנוי על 40 עמודי עץ עבים שגובהם 2.5 מטר כדי שלא יפגעו משטפונות. קירותיו בנויים מקורות עץ ברוש יפני, המשולבות זו בזו. העץ מתרחב בקיץ הגשום וסוגר את החרכים מפני חדירת לחות, בחורף היבש מצטמק העץ ומאפשר לאוויר קר לחדור פנימה ולאוורר את הבית. פעם בשנה פותחים את הבית למשך שבועיים לצורכי בדיקה ואוורור.
הדרך למקדש מרשים זה שהוכרז על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית מלווה בפנסי אבן גדולים ועוברת דרך פארק אונאו בו מסתובבים מאות איילים ללא כל פחד מבני אדם. באחד הדוכנים למכירת גרגרי אוכל לאיילים שהתאספו סביבנו ואכלו בתיאבון רב מתוך היד תוך כדי צילום של שתי צעירות יפניות משוחחות עם ילדינו, חטף אחד האיילים את מדריך הלונלי פלנט מתוך העגלה של רועי, נגס בו ביס גדול והותיר לנו מזכרת.
מקדש נוסף שנמצא בפארק זה אשר הוכרז אף הוא כאתר מורשת עולמית הוא מקדש הקופוקוג'י הכולל פגודה מרשימה בת חמש קומות. המקדש נבנה לראשונה בשנת 730 ושופץ בשנת 1426. במתחם זה נכנסנו להיכל האוצר של מקדש בו שמורים אוצרות האמנות של המקדש וביניהם פסלי בודהה עתיקי יומין.
לאחר היציאה מהפארק וארוחת צהריים באחת מרשתות המסעדות העממיות בסמוך לפארק שוטטנו במתחם מקורה של מגוון חנויות: חנויות לממכר קימונו, חנויות מזכרות, דוכני ירקות ופירות ומסעדות קטנות, אחת מהן באופן מפתיע היתה דוכן פלאפל בעיצוב אופנתי המופעל על ידי בחור ישראלי המתגורר בעיר.
למחרת השתתפתי בכנס הבינלאומי השנתי של האגודה הגיאוגרפית הסטורית באוניברסיטת קיוטו, שם הרציתי בפני אנשי אקדמיה מהארץ ומרחבי העולם, בעיקר אסיאתים, על נושא "ההרחבות הקהילתיות בקיבוץ המתחדש". נראה היה כי נושא הקיבוץ מעורר עניין רב גם הרחק מישראל.
טיול יום נוסף מחוץ לקיוטו, ערכנו לאוסקה הנמצאת במרחק של כארבעים דקות נסיעה ברכבת מקיוטו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה